החלטה בתיק ת"א 42108-03-12

1.         לפניי בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי בנוגע לנכותו של התובע, לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

העובדות וטענות הצדדים

2.         התובע נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 2.5.10. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

3.         הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי שדנה בתביעתו קבעה כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 19%, כדלקמן:

נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 37(7)א לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי) בתחום האורתופדיה, בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני.

ונכות בשיעור של 10% לפי סעיף 32(1)א(1) בתחום הנוירולוגיה, בגין פגיעה עצבית.

            קודם לקביעת הנכות הצמיתה נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 1.8.10 עד ליום 28.2.11, ונכות זמנית בשיעור של 20% מיום 1.3.11 עד ליום 30.6.11, אז נקבעה נכותו הצמיתה.

4.         הנתבעת מבססת את בקשתה על ארבעה טעמים:

א.         בקביעת הנכות הרפואית הזמנית שנקבע לתובע לא פרטה הועדה הרפואית את סעיף הליקוי המתאים שעל פיו הוענקה הנכות הזמנית (בשיעור של 30%).

ב.         באחת הועדות הרפואיות, זו שהדיון בה התקיים ביום 1.3.11, לא השתתף נוירולוג אלא אורתופד בלבד. 

ג.          הועדה מיום 28.6.11 אינה נשענת על בדיקות רפואיות מספקות והיה מקום להפנות את התובע לבצע בדיקות רפואיות מקיפות. הועדה התבססה על בדיקת EMG  שלא הפיקה כל ממצא בעל משמעות קלינית.

ד.         לתובע עבר אורתופדי. כבר בשנים 2004 ו- 2005 הוא התלונן על כאבי גב המקרינים לרגל שמאל, בדומה לתלונותיו לאחר התאונה. 

כל אלה, מצדיקים, לטענת הנתבעת, מתן הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי אודות נכותו הצמיתה של התובע.

דיון והכרעה

5.         הלכה היא כי היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין ינתן רק במקרים מיוחדים וחריגים. בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77 קבע בית המשפט העליון כי: "על-פי נוסח הסיפא לסעיף 6ב לחוק, יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמה למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצחו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על-ידי הוועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית-משפט. מקרה אחר הוא, כשלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה. אין זו, כמובן, רשימה ממצה של המקרים בהם יתיר בית המשפט להביא ראיות לסתור, אלא בגדר הדגמה בלבד. אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר".

6.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את המסמכים ואת דוחות הוועדות הרפואיות, הגעתי לכלל מסקנה שלא נפל פגם מהותי בהחלטות הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי ולא נמצאו טעמים המצדיקים הבאת ראיות לסתור. להלן אתייחס לכל אחת מטענות הנתבעת.

7.         כאמור, לתובע נקבעה נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 1.8.10 עד ליום 28.2.11, ונכות זמנית בשיעור של 20% מיום 1.3.11 עד ליום 30.6.11.

            הנכות בשיעור 30% שנקבעה לתקופה שמיום 1.8.10 עד ליום 28.2.11 נקבעה ללא ציון סעיף מסעיפי הליקוי שבתקנות הביטוח הלאומי.

יצוין כי הנכות הזמנית בשיעור 20%, שנקבעה על ידי הועדה העוקבת, נקבעה לפי סעיף ליקוי 37(7)(ב) שעניינו הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני.